החלטה בתיק ס"ע 30172-01-12

1.      בפני בקשה מטעם התובע, לביטול ההחלטה שניתנה בתיק ביום 7.3.13, לפיה על התובע להפקיד ערובה כתנאי להמשך ההליכים בתביעתו. ההחלטה ניתנה לאחר שהתובע לא מילא אחר החלטות בית הדין בדבר המצאת עמדתו לצד שכנגד ובדבר הגשת תגובתו לבית הדין.

2.      הבקשה להפקדת ערובה הוגשה במסגרת תביעתו העיקרית של התובע לתשלום זכויות שונות ובהן הפרשי שכר, פיצויי פיטורים, פדיון חופשה ודמי הבראה בגין תקופת עבודה נטענת מחודש יוני 2006 ועד לחודש יוני 2008.

3.      הנתבעים נימקו את בקשתם בעובדה, שאינה מוכחשת, כי התובע הינו תושב שטחי הרשות הפלסטינאית ולא ניתן יהיה לאכוף פסק דין נגדו. לעמדת הנתבעים, התביעה חסרת סיכוי שכן התובע לא עבד אצלם כלל. לעמדתם, התובע הינו חלק מקבוצת אנשים שהשיגו רשיונות עבודה מזויפים על שמם. הנתבעים מפרטים, כי בשלושה תיקים אחרים שהתנהלו נגדם בבית דין זה, נדחו התביעות ובית הדין פסק כי רישיונות העבודה הושגו בדרכים לא כשרות על ידי התובעים.

4.      התובע מתנגד לבקשה וטוען, בין היתר, כי מדובר בניסיון לחסום דרכו לערכאות לצורך מימוש זכויותיו וכי ניתן לממש פסקי דין נגד תושבי הרשות הפלסטינאית באמצעות המינהל האזרחי.

5.      לאחר שקילת טענות הצדדים, לגופו של עניין, מצאתי כי אין מקום לשנות מן ההחלטה לפיה חויב התובע בהפקדת ערובה.

6.      בבסיס השיקולים שיש לשקול בבקשות מעין זו, עומדת הזכות החוקתית מן המעלה הראשונה, של הגישה והפניה לערכאות משפטיות. בהקשר זה נפסק על ידי כב' הנשיא דאז אדלר, בעאח 76/05 בניזרי נ' Rudarska Rositsa Stefanova (לא פורסם, ניתן ביום 2.11.2005), כי:

"זכות הגישה לערכאות היא מזכויות היסוד הראשוניות העומדות לפרט בחברה דמוקרטית. ללא מתן אפשרות לאדם כי יהא לו יומו בבית המשפט, תישמט הקרקע תחת בסיס שיטת המשפט.

... זכות הגישה לערכאות, ככל זכות אחרת, יסודית וראשונית ככל שתהא, אינה מושלת לבדה בכיפה. אין מדובר בזכות מוחלטת וניתן לאזן אותה עם זכויות אחרות".

7.      הלכה היא, כי לא בנקל יחויב עובד בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המעביד.

ראו לעניין זה: ע"ע 1424/02 פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN ALLICANTU   תק-אר 2003(2), 1424; עע 00/ 1064 דניאל קיניאנג'וי נ' אוליצקי עבודות עפר כבישים ופיתוח בע"מ פד"ע לה 625.

8.      בהתאם להלכה, שומה על בית הדין לבחון ראשית את סיכויי התביעה, בחינה מקילה. על אחת כמה וכמה תהא מקילה בחינה זו שעה שמדובר בתביעה לזכויות סוציאליות מכוח משפט העבודה.

9.      אם נמצא, כי אין התביעה מופרכת, לכאורה, נדרש הנתבע להוכיח כי לא יוכל להיפרע מן התובע בהוצאותיו, ככל שיוטלו עליו.

10.  לאחר ששקלתי את נסיבות העניין ואת טענות הצדדים, מצאתי כי מתקיימות נסיבות חריגות בהן קיים מקום לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבעים.

11.  הראיה העיקרית המצויה בידי התובע להוכחת יחסי העבודה הנטענים עם הנתבעים, הינה רשיונות עבודה. כאמור, לטענת הנתבעים הרשיונות מזויפים, והושגו שלא ביושר.

12.  הנתבעים הפנו לשלושה פסקי דין אשר ניתנו לאחרונה בבית דין זה, ונסיבותיהן דומות לנסיבות תיק זה. בפסקי הדין נדחו תביעות דומות, של עובדים שטענו ליחסי עובד ומעביד עם הנתבעים. רשיונות העבודה שהוצגו במסגרת הדיונים שם לא התקבלו כמהימנים. יוער, כי הנתבעים אף הגישו תלונה במשטרה בטענה לזיוף רשיונות עבודה או השגתם במרמה.

13.  יש לציין, כי מעיון ברשיונות שצירף התובע עולה כי רובם אף אינם חתומים. בנסיבות אלה, אין רשיונות העבודה שצירף התובע, כשלעצמם, כדי להוות ראיה לכאורה לעבודתו אצל הנתבעים.

14.  לפיכך, לכאורה בשלב זה של הדיון סיכויי התביעה נמוכים ביותר, וקיים מקום לחיוב התובע בהפקדת ערובה.

15.  יש לציין, כי לא נתן לקבל את טענת התובע, לפיה גם אם תדחה תביעתו ניתן יהיה לממש פסק דין נגדו. זאת, באשר עובדה ידועה היא כי מימוש פסקי דין שניתנו נגד תושבי הרשות הפלסטינאית הינו משימה קשה, עד בלתי אפשרית.

16.  סיכומו של דבר, התובע יפקיד בקופת בית הדין ערובה בסך 2,000 ש"ח להבטחת הוצאות הנתבעים בהליך וזאת עד ליום 5.8.13. לא תופקד הערובה כאמור, תדחה התביעה בהתאם לדין.